ת"א
בית משפט השלום רמלה
|
13686-01-10
16/07/2012
|
בפני השופט:
זכריה ימיני
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל באמצעות סוכנה "עמידר"
|
הנתבע:
1. מאיר מתוק 2. ראובן מתוק
|
פסק-דין |
פסק דין
התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה לפינוי ולסילוק יד מחנות בשכונת הרכבת בלוד ולתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש בחנות בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה. לטענת הנתבע 1 התובעת ידעה כבר בשנת 1991 כי הוא מחזיק בחנות והבטיחה לו שלא יפונה ללא דמי פינוי ולא דרשה ממנו כל תשלום שהוא. לטענת הנתבע 2 אינו מחזיק בחנות, והתביעה הוגשה כנגדו ללא כל עילה שבדין.
כללי:
בעלי הדין:
1.התובעת היא מדינת ישראל, ועל פי נסחי הרישום שהוצאו מרשת האינטרנט היא הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 4017 חלקות 6 ו-43 (להלן-"המקרקעין").
2.הנתבעים 1 ו-2 מחזיקים בשני נכסים מסחריים שונים ברחוב יוספטל 3 בלוד, הנמצא בשכונת הרכבת בלוד.
טענות הצדדים:
3.טוענת התובעת בכתב התביעה כי בהתאם לחוק מנהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960, כל נכסי דלא ניידי השייכים לתובעת, מנוהלים ע"י מינהל מקרקעי ישראל (להלן-"המינהל"), ו-עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן-"עמידר") פועלת כשלוחתו של המינהל. ממשיכה וטוענת התובעת כי הנתבעים פלשו והשיגו את גבולה של התובעת, מחזיקים ומשתמשים במבנה בגודל של 29.2 מ"ר + סככה בגודל של 11 מ"ר המשמשת כחנות והנמצאת במקרקעין ברחוב יוספטל 3 בלוד (להלן-"הנכס"). לטענת התובעת, הנתבעים מחזיקים בנכס שלא כדין, בלי שתהיה להם זכות לעשות כן, ולכן עליהם לפנות את הנכס, למסרו לה ולשלם לה דמי שימוש ראויים בסך 210,000 ₪.
4.טוענים הנתבע 1 שיש לדחות את התביעה כנגדו. הנתבע 1 טען טענות מקדמיות, והרצינית שבהן היא שהתובעת לא הוכיחה שהיא הבעלים של המקרקעין. לאחר הטענות המקדמיות טען הנתבע 1 כי התובעת הכירה בו כבעל זכות חזקה כבר בשנת 1991, ומעולם לא דרשה ממנו לשלם כל סכום שהוא בגין החזקה בנכס.
5.טוען הנתבע 2 כי מעולם לא החזיק בנכס, והתביעה כנגדו הוגשה ללא כל בסיס.
העדויות:
6.מטעם התובעת העידו העדים כדלקמן:
מר יואש זלינגר, רכז שטח מטעם עמידר. התברר שהרוב המכריע של עדותו מבוסס על עדויות שמיעה ועדויות סברה;
מר מנחם לויזון, אשר העיד על החלטות וועדה מטעם מינהל מקרקעי ישראל, שלא נטל בה כל חלק. התברר מעדותו של מר לויזון כי התובעת הסתירה מהנתבע ומבית המשפט מסמכים רבים אשר היו יכולים לסייע לנתבעים, וכי האדם המתאים ביותר להעיד מטעם התובעת הייתה גב' ניצה אריאל, מי שהחליפה את מר עורבי ז"ל שהיה אחראי פינויים במחוז המרכז של המינהל. יש להניח שאם גב' אריאל הייתה מגיעה לעדות בבית המשפט, הייתה מניחה בפני בית המשפט את כל המסמכים שמר לויזון לא טרח לחפש ולא טרח להניח בפני בית המשפט. מעדותו עולה שבראיותיה התובעת גילתה טפח והסתירה טפחיים.
כבר עתה אציין שהרושם מעדויות התביעה הוא שהתביעה בחרה להציג בפני בית המשפט ראיות סלקטיביות ולא את כל הראיות במלואן, ומעדויות חלקיות אלו נוצרה תשתית עובדתית חלקית הפועלת לרעת הנתבעים. יש לצפות מהתובעת כרשות ציבורית שחלה עליה חובת תום לב מוגברת להביא לבית המשפט את מלוא העובדות לאשורן, על מנת לסייע לבית המשפט לעשות משפט צדק ולא רק משפט.
7.מטעם הנתבעים העידו העדים כדלקמן:
הנתבע 1 אשר העיד על אשר נאמר בתצהירו. עד זה נחקר חקירה שכנגד, ועדותו לא נסתרה;
הנתבע 2 אשר העיד שאין לו כל קשר לנכס. עד זה נחקר על תצהירו ועדותו לא נסתרה;
מר חנן שחר, אשר היה אחראי על הפינויים במקרקעין, אשר שפך אור על אשר נעשה מאז שנת 1991 בהליכי הפינוי בשכונת הרכבת ועד היום. מר חנן שחר נחקר חקירה שכנגד, אך עדותו לא נסתרה.
8.לאחר תום פרשת הראיות הגישו בעלי הדין את סיכומיהם.